הבית שלנו עובר מהפך.
כבר לא מדובר בדמיון או בתכנונים באוויר – זה ממש קורה.
שברנו קירות, הזזנו דלתות, שינינו צבעים. לפעמים זה הרגיש כאילו אנחנו באמצע תוכנית שיפוצים בטלוויזיה, רק בלי הפרס הגדול בסוף – אלא פשוט הבית שלנו, והוא מתחיל להרגיש כזה.
יש רגעים שהבלגן מרגיש אינסופי – אבק בכל פינה, חוטי חשמל שמביטים עליך מהקיר, וכל דפיקה של פטיש נשמעת כמו תקווה קטנה לעוד צעד קדימה.
אבל לצד זה – יש גם רגעים קטנים של וואו. כמו לראות אור חדש נכנס מהכיוון הנכון כי קיר שפעם הסתיר – פשוט נעלם. או לגלות כמה הצבע החדש על הקיר משנה את כל התחושה של החדר.
השלב הבא הוא ניקיון. לא איזה ניגוב פה ושם – אלא ניקיון אמיתי. כזה שלוקח יומיים וכולל דלי, סמרטוט, והרבה קפה.
ורק אחרי זה – מתחילים להעביר. לאט לאט, בלי לחץ, כל רהיט מוצא את הפינה שלו, כל חפץ מקבל מחדש משמעות.
זה רגע כזה, בין הבלאגן לסידור, שאתה פתאום עוצר ואומר לעצמך:
"וואי, זה כמעט מוכן."
ויש בזה משהו מרגש. כי הבית הזה לא סתם עובר שיפוץ – הוא מתעורר לחיים.
והחיים האלו – הם שלנו.
