אני יעל.
עוד יומיים בדיוק — אני, בעלי והילדים אורזים את השגרה שלנו, מניחים אותה בקרטונים ועוברים להתחלה חדשה בבית החדש שלנו.
כל התקופה האחרונה נעה בין פרצי התרגשות לבין רגעים של חששות ולבטים. דמיינתי אותנו נכנסים לסלון מוכן, עם ספות רכות, ארונות מסודרים ומיטות שמחכות לנו להתכרבל בהן אחרי יום ארוך של סידורים.
אבל כמו שזה קורה בחיים — המציאות החליטה אחרת, ובזכות (או בגלל) האיראנים, אנחנו עוברים בתנאים קצת פחות "מעוצבים". הריהוט עוד בדרך, יגיע מתי שיגיע, ובינתיים? נסתדר. נישן על מזרונים, נשב על הפופים הישנים מהבית הקודם ונזכיר לעצמנו שהדברים החשובים באמת כבר כאן — אחד את השנייה.
כי בסוף, קירות הם רק קירות. הבית האמיתי הוא האנשים שבתוכו, והלב שממלא אותו בחום וצחוק גם כשאין שולחן או וילונות תלויים.
בפוסט הבא אספר למה בחרנו דווקא בג'יסר א-זרקא, מה מצאנו פה שכבר מרגיש כמו מתנה, ואיך זה להיות משפחה שמחליטה להתחיל הכל מהים.
עד אז — תחזיקו לנו אצבעות שהמזרונים יהיו נוחים, שהפופים יחזיקו מעמד — ושתמיד נזכור את החטופים שלנו, ולא נפסיק לפעול ולעשות הכל עד שכולם יחזרו הביתה בשלום.
שלכם,
יעל ☺️✨
