אז זהו. עשינו את זה.
לילה ראשון בבית החדש שלנו בג׳יסר.
המזגנים עבדו שעות נוספות, החלונות סגורים הרמטית כי הלחות כאן לא משאירה ברירה.
יתושים? בהחלט, נוסיף לרשימת ה"צריך לטפל בזה דחוף".
ואז, בדיוק ב-04:45, כשחשבתי שאולי אגנוב עוד שעת שינה, המואזין העיר אותנו.
בקול ברור, חזק, מדויק כמו שעון שווייצרי.
אני מניח שעם הזמן מתרגלים לזה.
אולי אפילו אגיע למצב שאני מבין כל מילה, ואז לפחות אתעורר עם חיוך.
בינתיים, ממשיכים להתרגל, לנשום ים וללמוד להגיד בוקר טוב בערבית.
